| ||||||||||
|
||||||||||
הסוס כאמצעי תראפי וחינוכי (תרגום מאנגלית: עדינה דר) NARHA - North American Riding for the Handicapped Association השפעה פסיכוסוציאלית של רכיבה טיפולית: מחקר ניסיונימאת קרולין מ. גטי, MS-OTR/L (תרגום מאנגלית – עדינה דר) קיים חומר מחקרי רב התומך ברכיבה טיפולית והיפותראפיה כאמצעי לשיפור טובתו הפיזית של הילד; אולם מידע נוסף המתבסס על סיפורים אישיים תומך בהשפעותיה החיוביות של תרפיה מסוג זה על טובתו הנפשית של הילד. דילמה זו נתנה השראה לקבוצה של 4 סטודנטים לריפוי בעיסוק וליועץ שלהם לחקור את השפעת הרכיבה הטיפולית בשתי תכניות לרכיבה טיפולית בדרום-מערב פנסילבניה על ביטחונם העצמי של חמישה רוכבים. רקערכיבה טיפולית החלה לראשונה בסקנדינביה לאחר שליז הרטוול זכתה במדליית כסף לדרסאג' באולימפיאדה ב-1952 למרות נכותה ממחלת הפוליו. חווייתה של הרטוול שימשה השראה לתרפיסטית נורווגית, גב' בות'קר, לייסד קבוצת רכיבה עבור ילדים הסובלים ממגבלות. מרכזי רכיבה טיפולית נוסדו לראשונה בשנות ה-60 בארה"ב וקנדה; ארגון NARHA נוסד ב-1969. תרומות פיזיות של רכיבה טיפולית עשויות לכלול שיפור בשיווי משקל, יציבה ותנועה. התקשחות השריר ושיתוק מקשים על ההליכה ואפילו מונעים אותה עבור אנשים מסוימים. במובן מסוים, דומה תנועת האדם לתנועת הסוס; לכן מסוגלים רוכבים רבים לחוות תנועה נורמלית זו לראשונה ע"ג סוס. מכשירי התעמלות, הפועלים לרוב על קבוצת שרירים אחת בכל פעם, אינם מסוגלים לייצר תנועות פיזיות באופן טבעי, מקצבי והתקדמותי. בירי וקאופמן תיארו שיפור ניכר בעמידה וביציבת קוואדרופדים (Quadruped balance ) במטופלי רכיבה טיפולית. ניתן לייחס שיפורים אלה לעובדה שהגירוי ועיסוי השרירים המתבצעים במהלך הרכיבה משפרים את האימפולסים העצביים ואת טונוס השרירים. בנוסף, שיפורים ביציבה נרשמו עקב הגברת כוח שרירי הבטן והגב. "תפעול הנפש חשוב לא פחות מתפעול הגוף, והסוס מספק תמריץ עצום עבור אנשים הסובלים ממגבלות פיזיות, שכליות ונפשיות." ציטט(ה) פארק את אחת ממייסדות תכנית לרכיבה טיפולית, ברברה קריסטן, "הביטחון והדימוי העצמי הנשאבים מהיכולת לשלוט בחיה רבת כוח במשקל 1,000 Lbs. (כ-500 ק"ג) אינה ניתנת למדידה". ב-1994 ערך(ה) קאולי מחקר נסיוני שכלל 23 נערות מתבגרות בגילאי 15-11 בעלות צרכים מיוחדים בחינוך, אשר הניב שיפור קטן בהערכתן העצמית לאחר 8 שבועות של היפותראפיה; אולם, השיפור לא היה משמעותי סטטיסטית. הערכה עצמית ניתנת להגדרה כאופן בו מרגישים יחידים לגבי עצמם והרמה בה התפיסה העצמית היא חיובית, בעלת כבוד עצמי, וקבלה עצמית'. דרגות של הערכה עצמית נעות בכיוונים שליליים וחיוביים ומשפיעות על היחיד בכל דבר אשר הוא/היא עושה הן פיזית והן מוחית. בסיוע נאות, הכוונה ונקיטה בפעולות מצד היחיד, ניתן לפתח את ההערכה העצמית לדרגה גבוהה יותר, ובכך להגביר את ההתפתחות האישית ואת היכולת לחוות הצלחה. המחקרלמרות שמחקר זה עונה על שלוש שאלות מחקר עיקריות, רק אחת מודגשת במאמר זה: מהי דרגת השינוי שהורגש בדירוג השקפות ההערכה העצמית בין ילדים ומתבגרים מוגבלים לפני ואחרי תכנית הרכיבה הטיפולית? חמישה ילדים ומתבגרים, בגילאי 13-8 התנדבו בהסכמת הוריהם להשלים סקר טרום ואחר מחקרי למדידת הערכה עצמית. ארבעה מהמשתתפים היו נקבות ואחד זכר. אבחנות הליקויים כללו: היפוטוניה (Hypotonia ), ליקויי למידה בליווי דיספרקסיה טופס משופר של סולם ההערכה העצמית של רוזנברג לילדים בכיתות ג' עד י"ב יושם למדידת ההערכה העצמית של הרוכבים. הסולם כולל 10 פריטים והזמן הממוצע למילויו עומד על 5 דקות. הדירוג נע בין "לא מסכים בתוקף" (1), "לא מסכים" (2), "מסכים" (3) או "מסכים בתוקף" (4). הנוסח המופיע בסקר המקורי שוכתב מינימלית ב-7 מתוך 10 הפריטים ע"מ להקל על הבנתם של המשתתפים. לדוגמה, "אני מרגיש שאני אדם בעל ערך, לפחות על בסיס שוויוני עם אחרים" שוכתב ל-"אני מרגיש שאני חשוב בדיוק כמו אנשים אחרים". הסקר בוצע על כל ילד ביום הראשון וביום האחרון של תכנית הרכיבה הטיפולית בטרם עלו הרוכבים על סוסיהם. כל סקר נותח כך שדירוג ממוצע של "4" היווה את ציון ההערכה העצמית הגבוה ביותר. ציונים ממוצעים לפני החלת תכנית הרכיבה הטיפולית (22. = SD , 3.32) הושוו לציונים הממוצעים בסיום תכנית הרכיבה (33. = SD , 3.64). ערכים אלו הראו עליה חיובית משמעותית בהערכתם העצמית של הרוכבים באמצעות Wilcoxon signed-ranks test כצפוי, ילדים ומתבגרים מוגבלים אשר השתתפו בתכנית הרכיבה הטיפולית הודיעו על שיפור משמעותי בהערכה העצמית. ממצאים אלו תאמו מחקרים קודמים; אולם זהו המחקר הראשון שהניב שיפור סטטיסטי משמעותי. סביר כי הרכיבה הטיפולית תרמה לשינויים המשמעותיים בהערכה העצמית. השפעות חיוביות על ההערכה העצמית נבעו מיצירת קשר בלתי-מותנה עם הסוסים, בטחון עצמי משליטה בבעל חיים שגודלו פי 20-10 מגודלם, ותחושת שיפור פיזי. חקר נסיוני זה לא כלל קבוצת בקרה, לכן לא ניתן להסיק חד משמעית לגבי השפעת הטיפול, שכן ישנם גורמים חיצוניים רבים אשר היו עשויים להשפיע על ההערכה העצמית של המטופלים. בנוסף, עקב שיטות הדגימה, לא ניתן לכלול בתוצאות אלה את כל הילדים והמתבגרים המשתתפים בתכניות רכיבה טיפולית. |
||||||||||